לאחרונה פורסם בתקשורת כי יש קשר בין מכל האמוניה לפרשת הצוללות.

אני מודה, שלמרות פעילותי נגד קשרי הון-שלטון ולמרות שאני ממובילות המאבק הסביבתי – הופתעתי.

מכל האמוניה הוא בעל קיבולת של 12,000 טונות, נמצא בלב אוכלוסיה המונה מאות אלפי תושבים במפרץ חיפה ומהווה פצצה מתקתקת.

תזכורת לכך קיבלנו כשנסראללה התרברב השנה, שמכל האמוניה הוא הפצצה הגרעינית שלו ושהמכל נמנה עם המטרות אליהן מכוונים טילי חיזבאללה.

נושא סגירת והעתקת המכל מתגלגל כבר שנים בדיונים מוניציפאליים ובערכאות שיפוטיות

כשניתן לראות פעם אחר פעם, שהחלטה שיפוטית – לציבור מסוים – מהווה המלצה בלבד ויותר מזה – "בוזגלו" מזמן היה נכנס לכלא על ביזוי בית המשפט.

עדות לכך קיבלנו השנה, כשפעם אחר פעם, קבע בית המשפט כי יש לרוקן את המכל

אבל בכל פעם ובאותו המעמד, הצליחו עורכי הדין היקרים שנשכרו לייצג את "חיפה כימיקלים" (החברה בבעלותו של הטייקון ג'ולס טראמפ), לדחות את ההחלטה בחודשים נוספים.

ורק לאחרונה פנה מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וקרא לו לפתוח בחקירה פלילית ולבדוק מדוע הרשויות יוצאות מגדרן לעזור למפעל חיפה כימיקלים בשורה של החלטות שונות.

שורה תחתונה – המכל עדיין לא נסגר.

בעדותו של איש העסקים מיקי גנור, שחתם על הסכם עד מדינה בפרשת הצוללות (תיק 3000), הוא צפוי לגלות כיצד פעל עם מקורבו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, לקדם את התאגיד הגרמני תיסנקרופ ממנו נרכשו הצוללות, לבניית מיכל האמוניה החלופי בדרום

הנוהג בין מדינות או תאגידים העושים עסקאות הוא, שהמדינה ממנה נרכש הציוד, תבצע עסקת גומלין במדינה הרוכשת, דהיינו בתמורה לכך שישראל רכשה מתיסנקרופ צוללות וכלי שיט בשווי מיליארדים,  תיסנקרופ מחויבת לבצע רכש גומלין בסכום כולל של כחצי מיליארד יורו.

כלומר – בתמורה לעסקאות שעשתה תיסנקרופ הגרמנית עם מערכת הביטחון הישראלית, ובהן רכישת שלוש הצוללות המפורסמות בעלות שנאמדת ב-1.2 מיליארד יורו ורכישת ארבע ספינות מגן לאבטחת אסדות הגז הישראליות בסך 430 מיליון יורו,

החברה התחייבה לבצע רכש גומלין של כ-400 מיליון יורו עד לאוגוסט השנה, אך בפועל ביצעה רכש רק בכחצי מההתחייבות.

ומה שארע עפ"י עדותו של גנור הוא, שתיסנקרופ לחצה על מיקי גנור, שילחץ על עו"ד שמרון שהוא גם שותפו לעסקים (עפ"י גנור) וגם בן דודו ומקורבו של נתניהו, שילחץ על משרד הכלכלה – "שיארגן" לה את המכרז לבניית מפעל האמוניה בנגב, כחלק מהתחייבות רכישת הגומלין.

כל הסיפור הזה מריח רע מאד ואין להתפלא שבקרב הציבור הרחב קיימת תסיסה וזעם כלפי ההתנהלות הזאת.

כחלק מהזעם – ניתן לראות שכבר מספר חודשים בכל מוצ"ש, ציבור המוחים ההולך וגדל, ציבור חוצה מפלגות ונטייה פוליטית – יוצא להפגין כנגד מה שהוא מגדיר "מריחת החקירות על ידי מנדלבליט".

הכותבת:

עו"ד אליס גולדמן

יו"ר ועדת הסביבה בתנועת אומ"ץ

וממובילות המאבק הסביבתי במפרץ חיפה.