בית המשפט חייב את עיריית חיפה לדון מחדש בבקשה שהגיש אדם בעל נכות בשיעור 90%

עיריית חיפה דחתה בקשה להקצאת מקום חנייה ליד הבית של תושב העיר בעל 90% נכות ∙ עו"ד אבי גולדהמר, שייצג את התושב, פרש בפני בית המשפט את הפערים בין טיעוני העירייה לבין החוקים הרלוונטיים ∙ בית המשפט קיבל במלואה את עמדתו של עו"ד גולדהמר – וקבע כי על העירייה לבחון מחדש את הבקשה

תושב חיפה כבן 60, פנה בשנת 2020 לעיריית חיפה בבקשה כי תקצה בסמוך לביתו מקום חנייה ייעודי עבורו – וזאת לאחר שנקבעו לו 90% נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי. ועדת הנכים בעירייה דחתה את הבקשה, ועל כן הגיש התושב בעזרת עורך הדין אבי גולדהמר, עתירה מנהלית לבית המשפט.

בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה הציג בא כוחה של עיריית חיפה, עורך הדין מוריס יעקובי, טיעונים לדחיית הבקשה למקום חנייה. הטיעון הראשון היה שנדרשת נכות הקשורה במישרין למגבלות תנועה, ומאחר שאחוזי הנכות שנקבעו לאותו תושב הם בחלקם על סמך אסתמה, הוא אינו זכאי לחנייה צמודה לביתו. עו"ד גולדהמר הציג את הסעיף הרלוונטי בחוק חניית נכים, לפיו הזכאות היא למי "שדרגת נכותו מגיעה ל-90% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצב בריאותו" – עמדה שהתקבלה ע"י השופט נאסר ג'השאן. השופט אף ציין בפסק הדין כי הוועדה של העירייה בחנה את הבקשה של התושב לפי "קריטריון שאינו מופיע בחוק".

טיעון שני של בא כוחה של העירייה היה כי אחוזי הנכות נקבעו במסגרת בקשה לפטור ממס הכנסה, ועל כן אין חובה להכיר בהם. עוה"ד גולדהמר טען מנגד כי מדובר בהחלטה רשמית של הביטוח לאומי, עליה חתומים שני רופאים שהוסמכו לקבוע דרגות נכות על-פי דין. השופט קיבל גם את הטענה הזו של העותר, והבהיר כי על עיריית חיפה לכבד את החלטתה של כל ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, שכן זו לשון החוק.

הטיעון השלישי שהציג עוה"ד מוריס יעקובי היה כי על-פי היתר הבנייה, לאותו תושב יש חנייה פרטית צמודה לבית. עו"ד גולדהמר הסכים כי אמנם קיומו של מקום חנייה שכזה פוטר את העירייה מהחובה להקצות חנייה ברחוב – אולם הציג בפני בית המשפט סרטון המוכיח כי אותה "חנייה פרטית" היא מקום צר, עד כדי כך שאם אדם נכנס אליו עם רכב הוא כלל לא יכול לצאת ממנו.

השופט ג'השאן, שבחן את המצב בפועל ולא על סמך היתר הבנייה, כתב בפסק הדין: "אני מתקשה לקבל את פרשנות המשיבה ולפיה מאחר וסומן בהיתר הבנייה של הבית מקום חנייה די בכך כדי לדחות בקשת העותר". נאמר כי מקום החניה חייב להתאים לצרכיו של הנכה.

לאחר שדחה את כל טענות העירייה וקבע כי אינן מוצדקות ו/או לא תואמות את החוקים הרלוונטיים, קבע השופט ג'השאן כי על העירייה לדון מחדש בבקשה של התושב. כמו כן הוא פסק כי על העירייה לשלם 5,000 ₪ עבור הוצאות העותר לרבות תשלום שכר הטרחה של עורך הדין.