פרשת השבוע וירא (המקאם נווא רהו) – י"ח במר חשון התש"ף (16/11/2019)
בס"ד
פרשת השבוע וירא (המקאם נווא רהו)
י"ח במר חשון התש"ף (16/11/2019)
מאת אברהם הללי עו"ד
שבת שלום קהל קדוש.
הָאָדָם נִבְרָא כְּאִישׁ חֶבְרָה
נִּבְרָא הָאָדָם לָעוֹלָם בְּצַלְמוֹ כְּאִישׁ חֶבְרָה
אָכֵן בְּצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ אֱלֹהִים אוֹתוֹ בָּרָא
רָצָה הָאֵל שֶׁאָדָם לֹא יִחְיֶה בָּעוֹלָם לְבַדּוֹ
כְּאִיש חֶבְרָה נִבְרָא ועוֹד בְנֵי אָדָם לְצִדּוֹ
יָשַׁב לוֹ אַבְרָהָם קוֹדֵחַ לְקַבֶּל פְּנֵי אוֹרֵחַ
וּבִשְׁקִיקִה רַץ לִהְיוֹת לְמַעַן הָאוֹרֵחַ טוֹרֵחַ
וְאַבְרָהָם בּחֹם הַיּוֹם וְלֶאוֹרֵחַ שָׁם חִכָּה
נָהַג כְּדַיָּג הַמְצַפֶּה לְהַעֲלוֹת דָּגִים בָּחַכָּה
וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר עַל חַיֵּי אָדָם כְּאִישׁ חֶבְרָה
לְפִיכַךְ הָאָדָם לֹא כְּבוֹדֵד בָּעוֹלָם נִבְרָא
לָדַעַת כְּשֶׁטוֹב לַזֻּלָּת יִהְיֶה לָחַיִּים טַעַם
כִּי יֶשׁ וְיוֹם יָבוֹא וְגָם הַשָּׂבֵעַ יִרְעַב פַּעַם
לְפִיכַךְ נֶאֱמַר שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ קַדְמָה לַתּוֹרָה
זֶה שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ מְהַדְּבָרִים בִּפְרָשַׁת וַיֵּרָא
כַּאֱשֶׁר רַץ אַבְרָהָם לְקַדֵּם אוֹרְחָיו וְטָרַח
בִּבְלִי דַּעַת שֶׁאֱלֹהִים מַלְאָכִים לוֹ שָׁלַח
וּמְאָז נוֹלַד הַכְּלָל שֶׁהוּא כְּמָּשָׁל נִמְשַׁל
חִיּוּך אֶל הָרָעֶב יַשְׂבִעֶנּוּ אַף אִם לֹא אָכַל* (ראה בהמשך משל על כך )
זֶה אֲשֶׁר נֶּאֱמַר בְּטֶרֶם נִתְנָה תּוֹרָה בְּהַר
וְזֶה גּׂם נֶאְמַר בִּכְבוֹד הָאָדָם הֱוֵה נִזְהַר
אהבת הבריות חשובה כאהבת השם
כי בצלם אלהים נברא האדם, ללמדך להתנהג ביראת כבוד אל בן אדם כפי בכבוד ובבה כפי שאת חוזר ואומר "ואהבת" , זה לומדים אנו ממעשי אברהם בפרשת וירא. אפיו של אברהם קבל ביטוי בשלושת אלה: עשית חסד ואהבת הבריות ואהבת השם על אפיונים אלה דבר וכתב הרמב"ם (בהלכות ע"ז א.) כמובן שלא רק תכונות אלו היו לאברהם כפי שמתגלות לנו מאז הופעתו הראשונה ועד לכתו מן העולם. ומוסיפים אנו לצין עוד כונה שעתידה להינתן לאהרן הכהן "רודף שלום" בכך שהוא מנע ריב אחים, דבר זה קיבל ביטוי בפרשת לך לך, בּדּוּ שִׂיחַ שלו עם בן אחיו לוט כאשר רבו רועי צאן אברהם עם רועי צאן לוט, אברהם לא מגלה כעס על לוט, ופונה אליו כשוה בן שוים ובכך שומר על האחוה באמרו ללוט: אל נא תהי מריבה ביני ובינך ….כי אנשים אחים אנחנו. ….הפרד מעלי ונותן לו הבחירה ובחר לך את המקום שתחפץ בו, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמיאילה. (לך לך יג/ ח,ט) . זה מלמד שכאשר יש חילוקי דעות בין קרובים לא כל שכן בין אחים ביחוס או בין אחים לצרה או לטובה, במקרה זה לֹא רָבִים – מדברים. למרות חילוקי הדעות שיש בקרב בני עמנו – ישראל, לא נוטרים טינה ולא שומרים איבה מצווים אנו לנהוג כאברהם עם בן אחיו לוט שכמוהו כאחיו בהפרדת כוחות במציאת הדרך לסילוק חילוקי הדעות כפי שקבלה ביטוי בלך לך: אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמיאילה. למרות שאברהם ולוט היו חלוקים בינהם, משנשבה לוט , קם אברהם ,נתן כלי זין לחניכיו ורדף אחרי החוטפים או השובים שנאמר: וַיָרֶק את חניכיו ילידי ביתו ….וירדף עד דן.(יד/טו) לא חדל עד שהחזיר את לוט-השבוי אל מקומו. זה צריך להזכיר לנו את חובת פדיון השבויים. המנחה את צה"ל לדורותיו להחלץ ולהחזיר חיילינו חיים או מתים שנפלו בשבי האויב או שנחטפו על ידי מחבלים פורעי חוק ומשפט מקומי ובין לאומי. לאברהם היו תכונות טובות נוספת כ: איש אמונה ואין עַוֶל צדיק וישר הוא. לא רק אלא גם מתמסר ל"הכנסת אורחים" כמתואר בוירא : יושב פתח האהל כחם היום (יח/א) כאמור על ידי רבי חמא בן חנינא: יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו. בזמו הקב"ה לאברהם שלושה מלאכים כאנשים. וישא את עיניו …וירא וירץ לקראתם (יח/ב) אברהם לא ידע כי אלה מלאכים שכל אחד מהם ממלא שליחות אחת: האחד לבשר לשרה דבר הולדת יצחק ואחד להודיע על הפיכת סדום ואחד, כאמור, לבקר את אברהם בחוליו. אברהם רץ לקראתם לשדלם להיות אורחיו לאמור: ויאמר אֲדֹנָי (מלשון אֲדוֹנִים) אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך.(יח/ג) על המעבר של אברהם מלשון רבים ללשון יחיד אומר רש"י כי אברהם כיון דברו אל אלהים, כי חש בתוכו שאלהים זמן לו את המצוה . לכן נאמר: וירא וירץ (יח/ב) לא המתין להסכמתם. ובהמשך אנו לומדים על עוד תכונה של אברהם והיא ללמד סניגוריה אפילו על חַטָּאִים שבסדום. זה שהקנה לאברהם והיית לאב המון גויים" (לך לך טז/ד) …ונברכו בו (באברהם) כל גויי הארץ.(יח/יח) .
הכנסת אורחים מצוה מן התורה
מצות הכנסת אורחים בתורה נזכרת אחרי בקור חולים, ללמד כי חשיבות הכנסת אורחים קודמת לביקור חולים. יחס האדם בהכניס אדם זר כאורח לביתו מעמיד את האורח ולתת לו לחוש כבן בית ולא זר. הוליד את הפתגם העממי בלשון ערבית משל יהודי אר"ץ (ארם צובא) שזו לשונו: לאאיני ומא תטעמני (لاقيني وما تطعمينى) בתרגום מילולי: צא לקראתי ואל תאכילני, אך בתרגום חפשי: "כשבסבר פנים קבלתני, כאילו האכלתני והשבעתני".או "מתן לרעב יחס לבבי מלבב, כמו מתן אכל השבע לרעב". תכונה זו מלמדת חשיבות "מתן בסתר" המקבל נהנה ולא מתיסר, והנותן נותן ולא חסר. גם ביקור חולים נאמר נוטל שישית מן החולה ובכך אחד עושה טוב ולא חסר והחולה חש בטוב ולא מתענה , מכאן דרשו רבותנו את משמעות חזרה שלוש פעמים על: "וַיֵּרָא" או וַיַּרְא וַיַּרְא". על זה אמרו חכמינו כי וַיֵּרָא הראשון להקב"ה ש"ראה" צורך לבקר את אברהם ביום השלישי לאחר ברית המילה, אף על פי שהקב"ה יודע הכל,נהג כך ללמד שככה צריך לנהוג באדם חולה. וַיַּרְא השני נועד לבשר לשרה "העקרה" שהיא עומדת להרות וללדת בן. וַיַּרְא השלישי נועד להודיע דבר הפיכת סדום. ורש"י אומר שנועדה לתלמוד תורה. כי תלמוד תורה, חשוב מאד כי תכליתו לשים כללים להתנהגות האדם כל עוד הוא חי על פני האדמה. וגם כדי להעשיר את האדם בידע ובחכמה ולהתנהג בדרך ארץ כלפי הזולת. אף על פי שאנו בתקופת אברהם בטרם ניתנה תורה , מקימים מצוות שנועדו ללמד את להתנהג ב"דרך ארץ" עוד בטרם נתנה תורה לפי דברי חז"ל כי: דרך ארץ קדמה לתורה.
הסנגוריה משל אברהם ואמות הצדק במשפט
נחזור כאן להרהורי אלהים אל לבו שאמר: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו (נח ח/כא) . ואמר אלהים עוד: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כד/טז). אף על פי כן רואים כי הקב"ה שהגיעה אליו זעקת סדום ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. אלולא נשבע השם שלא להביא את המבול על הארץ להשחית את האדם כעונש, היה הפעם עושה זאת. הקב"ה גמר אומר לעמוד בשבועתו שלא להשחית את העולם שוב, וגמר אומר להטיל על אנשי סדום ועמורה עונש נקודתי כפי שנהג בדור הַפְּלָגָה. למרות זאת מתיצב אברהם בפני הקב"ה כסנגור על תושבי סדום ועמורה ללמד עליהם סנגוריה בְּאָזְרוֹ אֹמֶץ והיה כמתריס ואומר: האף תספה צדיק עם רשע , אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר (יח/כג,כד) על זה אומר ה' לאברהם: אם ימצאו חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם. וכך נוהל דו שיח בין אברהם ואלהים עד שהגיע למנין "אם ימצאון עשרה" (יח/לג), ולא נמצאו. מכאן בא הביטוי : לא נמצא צדיק אחד בסדום. ומשבאו שליחי אברהם להוציא את לוט מסדום ועמורה התקהלו אנשי סדום : ויקראו אל לוט להוציא את האורחים שבאו אליו (המלאכים) ונדעה אותם (לעשות בהם מעשה סדום) (יט/ה) . זה מלמד כלל מדת הרחמים לעומת מדת הדין. ואברהם עמד על כך מול הקב"ה לאמר : איש בחטאו יומת . אם נקח זאת לימינו בעוד אויבינו יורים טילים ללא אבחנה להמית חפים מפשע, צה"ל בורר את הרשע ומכהו, כדי שלא לִסְפּוֹת חף מפשע עם רשע. רבים בינינו סבורים שאין להבחין בין אנשים אלה לאלה, כי לא קם מתוכם מוחה על פשעים שנעשים. מבחינה מוסרית צריך להבחין בין צדק ומשפט לבין חסד ורחמים. אברהם היה אבי האמונה שהביאה לעולם ונקרא "אברהם העברי" שהוא מעבר אחד, וכל העולם שאין בו אמונה מן העבר
האחר. אברהם נועד להיות אב ומורה דרך שנאמר:כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת-ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט . ומהם תתפתח האנושים על יסוד האמת והצדק והאמונה.
לָמַדְנוּ לִשְׁמוֹר על מִדַּת הַדִּין וְעַל מִדַּת הָרָחֲמִים
שֶׁנִתָּנִים לְיִשּׂוּם אִם רַק נִהְיֶה בָּהֵם מַאֲמִינִים
וְלֹא נִהְיֶה נוֹטִים לִטְעוֹת גָּם אֶת ְעַצְמֶנוּ לְהַלְקוֹת
וְגּם לֹא לְהַשְׁלִים עִם הָעַוְלוֹת שֶׁבְּיוֹדְעִין נַעֲשׂוֹת
עַל אַף שֶׁיֵּש בְּמַחֲנֶנוּ פּוֹרְקֵי עוֹל הַמַּתִּירִים הַכֹּל
תָּמִיד יִמַּצְאוּ צַדִּיקִים שֶׁיֶּדְעוּ עַל הָאָדָם לַחֲמוֹל
וְלִטְפּוֹחַ עַל שִׁכְמֶנוּ כְּשֶׁמְנַצְחִים הַפֶּשַׁע וְהָרֶשַׁע
וְשֶׁלא נִסְטֶה לַעֲשׂוֹת בְּמִלְחֲמוֹתֵנוּ בְּצָרֶינוּ פֶּשָׁע
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה לְדוֹרְשֵיהָ זֹאת לֹא סִיסְמָא
ויֵשׁ לוֹחֲמִים שֶׁשּׁוֹמְרֵי חֹק וְלוֹמְדֵי תּוֹרָה לִשְׁמָהּ
וְיֵשׁ כָּאֶלֶּה הַנּוֹהֲגִים מִנְהָג תּוֹשְׁבֵי עֲרֵי הַכִּכָּר
וְיֵש צַדִּיקִים רוֹדְפֵי שָׁלוֹם עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמַר
נקדם הנוֹטֵעַ בַּלֵּב תִּקְוָה לְיָמִים טוֹבִים לְמָחָר
תִּקְוָה לְשָׁלוֹם לְבִטָּחוֹן וְלִרְוָחָה וְשֶׁפַע בַל יֶחֱסַר
מִי יִתֶּן וּבְכֹל אֶלֶּה בִּמְהֵרָה נִתְבַשַּׂר