פרשת השבוע וישלח י"ד בכסלו תשע"ח (2/12/2017)
בס"ד
פרשת השבוע וישלח
י"ד בכסלו תשע"ח (2/12/2017)
מאת אברהם הללי עו"ד
שבת שלום קהל קדוש
הִכּוֹן לַקְרַב
וְהֵעָרֵךְ לַשָּׁלוֹם
לְיַעֲקֹב נֶאֱמַר שָׂרִיתָ עִם אֵל וַתּוּכַל
וְיָכֹלתָּ לְהֵחָלֵץ מְעוֹשֵׁק לָבָן הַנָּבָל
אָז אַל תֵּחַת וְאַל תִּירָא מִפְּנֵי עֵשַׂו
הִכּוֹן לַקְרָב כְשֶׁפָּנֶיךָ לַשָּלוֹם עַכְשָׁו
וַעֲמַל שָׁנִים לֹא יֵהֵא לַשַּׁוְא
וּבָאֹפֶק חִכָּה עֵשַׂו וְחֵלוֹ שַׂש לַקְרָב
לִנְקוֹם בְּיַעֲקֹב בְּעֶזְרַת כּוֹחוֹ כִּי רַב
וְיַעֲקֹב כְּדַרְכּוֹ עָמַד וְהִתְפַּלֵּל לָאֵל
וְאָמַר הֲלַשַּׁוְא שַׂמְתָּ שְׁמִי יִשְרָאֵל
אַנָּא אֶת דַּלְתְּךָ אַל תְּהִי נוֹעֵל
וּמִיָּד עָרַךְ יַעֲקֹב שׁוּרוֹתָיו בַּאֲנָחָה
וּלְהַצְלָחַת מַהֲלָכָיו שָׁלַח גָּם מִנְחָה
וְהִתְכּוֹנֵן לַקְרָב לָשִׂים אֶת הָאֱמוּנָה
שִׁרְיוֹנוֹ בַּקְרָב מוּל עֵשַׂו בְּרֹב תְּבוּנָה
זֶה שֶׁהִנְחִילה לְעַמּוֹ כִּתְכוּנָה
המלאכים המלוים את יעקב בשובו לארץ אבותיו
יעקב לא ידע כי "אנשי הבטחון" המלוים אותו כל הזמן, בצאתו מארץ אבותיו ובשובו אליה שהם אינם בשר ודם אלא מלאכים ממש (דברי רש"י) וכי אלהים שלח אותם ללוות את יעקב בצאתו ובשובו לארץ כנען. יעקב שראה בהם בני אדם , הטיל עליהם משימה מודיעינית : וַיִּשְׁלַח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום (לב/ד). אל אחיו למסור לו מסר של שלום, ולאמר לו עוד: שקְנִיַּת הַבְכוֹרָה מִמֶּנּוּ וְקַבָּלַת הַבְרָכָה מְיִצְחַק שֶׁהָיְתָה מְיוּעֶדֶת לוֹ, לא הועילו ליעקב . לא רק אלא שהוא גם נעשק על ידי לבן. יעקב בקש: למצוא חן בעיני עשו. המלאכים כמובן שידעו כוחו ועצמתו של עשו מבלי להגיע אליו, לכן לא נאמר כי יצאו, אבל נאמר: וישובו המלאכים אל יעקב לאמור כי עשו בא לקראת אחיו יעקב עם ארבע מאות איש (לב/ז) כי הרי מידע זה היה מצוי כבר בידם. המלאכים בקשו להזהיר את יעקב שינהג בזהירות עם אחיו עשו. ואמנם יעקב התכונן למגננה לא להתקפה, ביודעו כי כוחו דל מול עשו ואנשיו. ומיד חָצָה (חִלֵּק) את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר ואת הגמלים לשני מחנות. האחד יעמוד מול עשו והאחר הנשאר יהיה נשמר מפני הכחדה על ידי עשו. לכן יעקב עשה עוד שני מהלכים מול עשו: הראשון בפנותו בתפילה לאלהים לבקש ממנו הצלה, השני לשלוח מנחה גדולה לעשו כלשון המשל הערבי המקובל: אִטְעֶם אִל תִם חתָּה תִסְתִחִי אִל עֵין. בתרגום חפשי "הַאֲכֵל הפה,למען תִּכָּלֵם או תשבע העין" (תהא העין נכלמת-מבוישת) למרות שנאמר: "הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". אלא המנחה כאן מהוה אמצעי התגוננות, אין המטרה מקדש את האמצעים אבל זה דומה לקידום סכנה משתמשים בכלי משחית להגנה על הנפש. ואכן זה הועיל, כי עשו נראה מופתע בְּפָגְשׁוֹ את יעקב מעצמתו וכבודתו באמרו לו: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (לג/ח) יעקב מעיט בערך עצמו בְּאמְרוֹ לו בסך הכל גַּרְתִּי אצל לבן כגר ולא הועילה לי הברכה שברכני אבינו במקומך. מיד עשו הציע ליעקב ללכת אחריו לאטו, אלא שיעקב ענה לו:" יעבר-נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי..(לג/יד) לפי הכלל כבדהו וחשדהו. כתוצאה מן האמור עשו חוזר לשעיר אל מקום מושבו ומתרחק מעל יעקב, יען כי המלאכים שלוו את יעקב בשובו לארצו, הרתיעו את עשו לְקַיֵּם שבועתו לנקום ביעקב. ובכך קים יעקב את האמרה אל תהא צודק היה חכם – כי אין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא – וקשה מאוד להיות נקי ומושלם.ויעקב נהג בחכמה כשם שמשה נהג בעתו עִם עַם ישראל. טון הדבור , והלשון הַרוֹפֶסֶת של יעקב אל עשו הועילה ליעקב באמרו לעשו, "גרתי" שם כגר ולא נעשיתי שר וחשוב . בשינוי סדר האותיות של גרתי נקבל "תריג" הן תרי"ג המצוות שקימם יעקב למרות שגר בקרב עובדי אלילים, בעוד עשו התבולל בשאתו נשים מבנות כנען כך שפילגש אליפז בן עשו ילדה את עמלק גדול שונאי ישראל והבזוי שבהם שעתיד לזנב בנחשלים .
נפרדו דרכי יעקב ועשו כדרכי יצחק וישמעאל
בפרשה זו כמו אצל אברהם אבינו כאשר צוה בסוף ימיו ביוזמת שרה אמנו, להפריד בין האחים יצחק וישמעאל , כדי שלא יתעמתו זה עם הם או צאצאיהם, וצוה: ליצחק נתן את הכל וזה כולל בעיקר את ארץ כנען ולישמעאל ולבני הפילגשים נתן מתנות ושלח אותם למדבר מזרחה וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה. (חיי שרה כה/ו,יח) והנה אותו מעשה מתרחש בין האחים עשו ויעקב כאשר ביוזמת רבקה אמנו הופרדו דרכי האחים עשו ויעקב. עשו התישב בשעיר שם נאמר : "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית, ל"ו, ח'-י"ט). ואילו יעקב חזר מחרן בהנתקו מלבן אחי רבקה ונסע סֻכֹּתָה (מקום בשם סוכה) שם בנה יעקב בית ולמקנהו בנה סוכות ומשם נסע לעיר שכם בכנען ומשם הגיע ללוז היא בֵית-אֵל. על ידי כך סולקו חיכוכים עתידיים בכל הנוגע לקנינו של יעקב- ישראל על ארץ כנען. בחנות יעקב בשכם, התרחש דבר שבימינו משמש שיחת היום , דבר נסיונות הגבר לבוא אל אשה בניגוד לרצונה. כאן צץ ועולה שם דינה בת יעקב , שילדה אותה לאה אשת יעקב ולא נמנתה על השבטים כאשר מסופר על בריחת יעקב מלבן : ויקם (יעקב) בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יַבּוק (וישלח לב/כג) בפועל היו לו שנים עשר ילדים כולל דינה. ודינה שנולדה ללאה אחרי ששת הבנים שילדה ליעקב היכן היתה שואל רש"י ועונה "נְתָנָהּ בְּתֵבֶה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, שלא יתן בה עשו עיניו . בהעלמת דינה מעיני עשו נענש יעקב בדינה בקחת שכם בן חמור אותה כשיצאה לראות בנות הארץ שנאמר: וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ ( לד/ב) ובבוא בני יעקב מן השדה בערה חמתם על מעשה שכם בן חמור לא רק אלא שביקש לשאתה לאשה באמרו לבני יעקב ותוכלו גם אתם להתחתן עם בנותינו . אלא שהדבר לא היה מקובל על בני יעקב , טמנו לו פח לאנשי שכם בדרשם מהם להימול ערלתם, וכשעשו זאת ובהיותם כואבים קמו שמעון ולוי והרגו כל זכר בשכם ולקחו את דינה ומשנודע ליעקב מעשה שמעון ולוי, אמר להם עֲכַרְתֶּם אֹתִי להבאישני בְּיֹשֵב הָאָרֶץ בכנעני ובפרזי והלא הם ינקמו את אשר עוללתם ונשמדתי אני וביתי (לד/ל) לכן קם ועזב את שכם ועלה עם בני ביתו לבית אל. כאן הקב"ה אמר ליעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. (לה/י)
עם ישראל כישות קם והיה משנים עשר בני יעקב -ישראל
מכאן ואילך נשאר שם יעקב כשמו האישי ומכאן ואילך שמו ישראל נהיה לשם לאומי של העם שצמח מצאציו בני ישראל. והנה ההבטחה שנתן אלהים לאברהם וליצחק נותן אותה גם ליעקב כישראל באמרו לו: אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ (לה/יא,יב) . לא בכדי אנו חוגגים השבוע את 29 בנבמבר 1948 (המכונה כט' בנובמבר) כאשר אז קהל גויים, הכירו בזכות ישראל על ארצו. לשם הבהר היטב יאמר כי החלטת האומות הינה הכרה בחידוש קוממיות ישראל על ארצו, ואין לראות בכך יסוד מדינה חדשה. ומידיעה אישית יאמר כאן שטוב לדעת שהיו לישראל לבטים רבים, איך לקרוא ליום שבו יוכרז על הקמת המדינה ב-ה' באייר תש"ח ולא בכדי נקרא שמו יום העצמאות. כי למעשה עם ישראל מחדש עצמאותו שהיתה מקדמת דנא ועצמאותו זו נשללה ממנו, לכו בכ"ט בנובמבר אומות העולם הכירו בזכותו של עם ישראל לחדש קוממיותו שנשללה ממנו לפני כאלפיים שנה וגורש ממנה על ידי כוחות עוינים. ביום זה הושבה לו חרותו ועצמאותו, ואין כאן יסוד מדינה חדשה שלא היתה קימת , אלא רק חידוש קוממיותה של המדינה שהיתה קימת ואין בלתה בארץ זו מאז שאבדה חרותה. מן הראוי לצין כי לא היה זמן שבו הארץ לא היתה מיושבת בחלקה על ידי חלק מעם ישראל ומעולם לא פסקה הישות הישראלית בארץ ישראל וכמובן שלא היתה ישות אחרת בארץ הזאת ישות שלטונית בעת הכרת העולם בזכות עם ישראל על ארצו. מה עוד ותושבי הארץ שארית עם ישראל המשיכו לקים מוסדות ממלכתיים נבחרים כ"כנסת ישראל" וגוף מנהל כמו ממשלה והגנה כצבא . מעולם לא היתה מדינה אחרת בארץ לא כל שכן בכ"ט בנובמבר 1947. לא בכדי מנהיגי ישראל לא נתנו למדינה שם "מדינה יהודית" אלא עשו שימוש בשם הישות ההיסטורית "ישראל", ללמדך כי אין אנו מיסדים ישות מדינית חדשה אלא מחדשים את אשר היה קיים כארבעת אלפים שנה.
לֶך לְךָ אָמַר הַשֵּם אֶל אַבְרָהָם
הָלַךְ לוֹ וְהִגִּיעַ לָאָרֶץ מְאֵי שָׁם
קִבֵּל קִנְיָן עַל הָאָרֶץ מִבּוֹרְאָהּ
אַךְ בָּחַר לִקְנוֹת בְּכֶסֶף קְבוּרָה
יָדַע שֶׁיִהְיוּ מְעַרְעֲרִים עַל הַקִּנְיָן
כְּשֶׁבְּמוֹרִיָּה יוּחַל בַּהֲקָמַת הַבִּנְיָן
וּבְכַך נִתְגַלָּה כְּבַעַל חָכָם בְּעַמָּיו
כִּי יָדַע טֶבַע הָאָדָם וּתְכוּנָתוֹ
וְכִי סִכּוּיֵי הַצְלָחָתוֹ בִּתְבוּנָתוֹ
בַּהֲכִירוֹ הָאָדָם וְהִתְנַהֲגוּתוֹ
וּבְיָדְעוֹ הֵיטֵב שֶזוֹ תְכוּנָתוֹ
הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ הַטִּפֶּש עֵינָיו בְעָרְפּוֹ
הָרָשָע עֵינָיו לֹא עָלָיו וְהַגַּנָּב עֵינָיו בִּצְדָּדָיו
כִי עַל כַּךְ שָנֹה שָנֵינַן עֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה