האם ראשי ערי המפרץ הפכו להיות סביבתיים?
יגים, שחלקם לא היה כלל בקיא בפרטים וממילא לא יכול היה להתחייב על הצטרפות למאבק.
כבר אז, ניסחתי אמנה ששלחתי לכל ראשי העיר המקיפים את בז"ן וביקשתי שיחתמו ויתחייבו לפעול ברוחה.
לצערי, גם אז לא היתה היענות מצידם.
והמאבק האחרון שלנו, פעילות הסביבה – לקיום דיון נוסף במועצה הארצית לתכנון ובנייה בראשותו של אביגדור יצחקי,
מאבק אשר נשא פרי ובאופן היסטורי, התרצה היועץ המשפטי לממשלה והורה על קיום דיון שכזה ביוני השנה.
לפני הדיון, חלק מנציגי הסביבתיים יחד עם מצטרפים חדשים,
ניסחו הסכם שלכאורה מקובל על כלל הסביבתיים, בשיתוף ראש עיריית חיפה ובז"ן – ובו סוכם על הגדלת בז"ן באחוז קטן יותר מדרישתם הראשונית.
אלא מאי – בשבוע שעבר התבשרנו, שלמרות ההסכם לכאורה – "התעוררו" שוב חלק מהסביבתיים ויחד עם כל ראשי העיר העוטפים את בז"ן, החליטו להגיש עתירה מנהלית כנגד הרחבת בז"ן באופן כללי.
ולמה הדבר דומה?
לאדם האומר "רוצה אני" ומתחרט למחרת היום.
והנה היום, הפלא ופלא – פתאום ישנו קונצנזוס והיענות הראויים לברכה – אין ספק.
אבל אל תטעו.
הבעיה היחידה בעיניי היא, מהם הטעמים בגינם "התעוררו" ראשי הערים
ובראשם ראש עיריית חיפה.
האם מדובר בהתעוררות מפני שהבחירות בפתח?
עם זאת אומר דבר חשוב, שרוב הסביבתיים יסכימו איתי לגביו –
הסיבות אינן חשובות – התוצאה היא החשובה.
וגם אם העתירה נועדה להיות מעטה פופוליסטי לצורך בחירתם של ראשי העיר בשנית, בשלישית או ברביעית –
כל זה יהיה בטל בששים, אם התוצאה תהפוך להצלחה בדמות הבראת אזור מפרץ חיפה ותיקון ליקויי הזיהום התעשייתי הגורמים לתחלואה מוגברת בקרב ילדים ומבוגרים ותמותה מסרטן.
הכותבת:
עו"ד אליס גולדמן
יו"ר ועדת הסביבה בתנועת אומ"ץ
וממובילות המאבק הסביבתי במפרץ חיפה.