מאת: אורה לפר מינץ, קרית מוצקין

היום חל יום השנה ה- 15 לנפילתו של סמ"ר רז מינץ מקרית מוצקין, שהיה מפקד ולוחם ב"דוכיפת", ונהרג בפעילות מבצעית נגד מחבלים בין עפרה לבית אל.

יש דרכים רבות לחיות עם אובדן ילד. אחת הדרכים היא "שיחות" עם הילד שנפל. אורה לפר מינץ, אימו של רז, נוהגת כבר 15 שנים לבוא "אליו" ולשוחח איתו. היא קוראת לשיחותיה, אותן היא משתפת ברשת: "הִרְהוּרָז". הוא אמנם נהרג, אבל הוא בהחלט איתה ועם המשפחה – אבל אחרת.
2 בנובמבר 2016, אני ואתה, בשקט לבד, עם נר אחד שדולק. בי"ז במרחשוון אהיה איתך עם חבריך וחברינו הרבים. היום זה רק שנינו. יושבת בשקט לידך, מסדרת את המחשבות. שיחת טלפון מפריעה לי: "שלום, זו רחלי מאפוק טיימס. מה שלומך, אורה?" אני, בקול ללא גוון: "בסדר". היא – בקול צוהל: "יופי, נפלא!".
אני מאזינה לה ו… לי. רוצה לצעוק: "את לא יודעת איפה אני! אני בבית קברות, יושבת על קבר בני ומספרת לו מה למדתי על שכול ועל אובדן ועל להיות אם שכולה מאז נפל לפני 15 שנה". מסיימת את השיחה ורואה על הצג, הודעה מאור שמבקש שאמסור לך ד"ש, ואני שומעת אותך אומר: "תגידי לו שיתנהג יפה אחרת ארביץ לו".
הלו, ילד רז שלי, עברו כבר 15 שנים! אור גדל ומתנהג כל כך בסדר, עם חום ורגישות ואכפתיות ודאגה – בדיוק כמו שרצית וניסית לחנך אותו. אתה יכול להיות גאה בו. כמוני. ואתה יכול להיות רגוע, הוא דואג לי.

רז מינץ

זוכר שהסברת לי מדוע צעקת עליו כשלא סידר את המטבח: "את לא מבינה, אני דואג לך. אני לא אהיה פה ומי יעזור לך?". אז אתה כבר לא צריך לדאוג לי. בתקופות הכואבות, כשאתה מאד נוכח בגופנו, אנחנו נעים זה ליד זה בזהירות ובכבוד להדחקת הכאב, מתעניינים בעדינות, בוחרים את המילים, בוחרים גם מה לא לשאול, מכבדים את הרצון לא להיחשף ולא לחשוף עם הידיעה שבכל אחד מאיתנו "אין רז" הולם בגוף בעוצמה, וכל אחד מאיתנו ממשיך בעיסוקיו כשגופו בוכה בצורה אחרת.
15 שנים מאז שנפלת. אני כל כך רוצה לשמוע אותך מדבר אלי כמו שדיברת אז, בולע לפעמים את המילים, רוצה לראות אותך במקום שהיית בזמן שנעצר. 2 בנובמבר 1917 – הצהרת בלפור. בריטניה תתמוך בהקמת בית לעם היהודי. 2 בנובמבר 2001 – הצהרת המודיעים: "בנך רז נהרג בפעילות מבצעית בין עופרה לבית-אל".

רז מינץ

2 בנובמבר 2016 – דם ממשיך להישפך כי עינינו גדולות מדי. רק העיניים שלי מכווצות מדמעות. ונהיה איתך כולנו באהבה גדולה, היום, י"ז במרחשוון, 18.11.16 בשעה 11.00 בבית העלמין. נוכחות החברים באזכרז היא אור שמאיר לנו את חשכת חסרונך.