תביעה נגד הביטוח הלאומי: דיברתי בקול רם וחליתי בצרידות. האם אנשי תקשורת, שדרנים מגישי טלוויזיה, אנשי רדיו, מרצים ועורכי דין שקולם הוא כלי מקצועי וחלו בצרידות יכולים לטעון כי זו תאונת עבודה. מנהלת מועדון קשישים טוענת שאופי עבודתה חייב אותה לדבר בקול רם עם הקשישים ומבקשת להכיר בכך כתאונת עבודה.

צרידות נובעת בעיקר בחורף מהתקררות, אבל יש אנשים שהצרידות אצלם היא כרונית. כך קרה למנהלת מועדון גמלאים, התובעת מהמוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה במיתרי קולה כ"מחלת מקצוע".
באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה טוענת המנהלת בשנות ה-60 הראשונות לחייה, כי במשך כ-20 שנה היא מנהלת מועדון גמלאים, עבודה הדורשת ממנה לדבר בקול רם, שכן העבודה נעשית באולם גדול ממדים, כשקהל השומעים, שהם גמלאים, סובלים בחלקם מליקויי שמיעה , דבר המחייב אותה לדבר בקול רם ולאמץ את מיתרי הקול.
בכתב תביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, לאחר שהביטוח הלאומי דחה את תביעתה להכרה בצרידות כמחלת מקצוע, נטען בין השאר כי "אימוץ מיתרי קולה נעשה במסגרת העבודה ובשעות העבודה". כמו כן נטען שהמנהלת נהגה גם להרצות בפני הגמלאים ולדבר איתם אישית בפגישות בקול רם כדי שישמעו אותה.
"הפעילות שלה מטבעה כרוכה באימוץ של מיתרי הקול" טוען עו"ד אבו ורדה המבקש להכיר בצרידות של מנהלת מועדון הגמלאים כ"פגיעה בעבודה". לדברי מומחים גם אנשי תקשורת שעושים שימוש רצוף בקולם כל יום במשך שעות וחלו בצרידות כרונית יכולים לטעון לתאונת עבודה.