בס"ד

הברירה והבחירה

לקראת הבאות נתנה לעם אזהרה

בדרך לארץ בהערכו בדרך למטרה

ושוב נתן משה לעם זכות הבחירה

בין ברכה לקללה נתנה לו כברירה

משה התנסה בכך וזה קרה

ברכה וקללה  הן אי שם על הרים

ברכה בגרזים  ותרי"ג  יש להרים

והקללה בעיבל היה ויפרו הכללים

כשבהר מתברכים ובשני מקללים

וכך אדם עם גורלו משלים

היה ותבחרו בברכה תגיעו  לנחלה

וכך יגיע העם  אל המנוחה בכללה

והניח לכם מכל איביכם סביב שם

וישבתם בטח אין מחריד עד עולם

אלו היו דברי משה אל העם

הבחירה בשלום היא ברירה בידי ישראל        

הברכה והשלום בידי ישראל וזאת רק אם ישראל ילך כמו שאמרו נביאי ישראל, לישב בטח באין מחריד.  אלהים  על ידי משה בדברו אל העם, מתנה זאת בקיום מצות אלהים לאמור : כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך.(יב/כח) זה עקר המסר בפרשת ראה והחשוב נתן אלהים את הברירה בידי האדם עצמו, אמנם אמרו חכמינו:  הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אלא שיראת שמים עקר. זה קבל ביטוי בפרשה על ידי בחירתו בברכה ולא בקללה. אמנם האדם מבקש להיות מבורך אלא שנטית לבו מוליכה אותו לעתים תכופות אל הקללה. הפרשה מביאה שני מושגים אלה בהדמיה לשני הרים יציבים שלא ניתן להעתיקם ממקומם. הר גריזים הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. הקב"ה אומר לנו על ידי משה בבירור: כי הברכה והקללה לעולם קימים בחיי האדם יום יום והם כמו אותם הרים עומדים איתן. על האדם לבחור בין השתים, אין ספק שהאדם רוצה בברכה, והוא גם בהשג יד כבטיפוס על הר,  לכן אמר משה לעם שהקב"ה רוצה שעם ישראל יהיה מבורך ולא יוטרד על ידי אויביו סביב. מכאן באה אזהרתו: שלא ילך אחרי נביא או חולם חלומות שמטיף לאמר: נלכה אחרי אלהים אחרים ….לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא.(יג/ב, ד). האדם צריך ללכת אחרי לבו שבדרך הטבע רוצה טוב לעצמו, רוצה בברכת האלהים . בלשון עממית נאמר על כך אבל:  "אין מתנות חנם" לכן על האדם לבחור בה ולעשות הכל כדי להשיגה, בעוד הקללה ניתנת לו חנם אף עם פיתוי בצורות שונות, כגון הוללות, התעמרות בזולת, בגזילה ורמיה ובאחיזת עינים. בעוד התורה מצוה על האדם לא רק על עצמו יחשוב, תחילה על זולתו מכאן משמעות מצות המעשר לכהנים וללויים : עשר תעשר את כל תבואת זרעך.(יד/כב) לתרום  ולהתנדב כדי לקיים את הלוי את הגר היתום והאלמנה ואלה הזקוקים לתמיכה ולקיום מתרומה ומנדבת הלב לאלה שאין להם: כי אין ללוי לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה …(יד/כט) גם עם מי שלוה ממך כסף בעת מצוקתו ושועבד לך להחזיר חובו אזי: מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה שמט כל בעל משה ידו ישב ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'.(טו/א) על האדם מישראל לנהוג באחיו העברי שנמכר עבד בגין חובו, מנהג עובד ולא מנהג עבד. בשנה השביעית לעבדותו או לעבודתו הוא יצא חפשי חנם. ולא רק חנם אלא גם: לא תשלחנו ריקם  הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (טו/יג). לכן נאמר: כדי  לזכות בברכה על האדם לעמול ולטרוח למענה , כי הקללה אורבת לו בפתח חנם אין כסף.

הרמב"ם וההקשבה בהלכות תשובה

דעתו של הרמב"ם בהלכות תשובה מובאת בספרו משנה תורה שם אמר: כי כל שנתבקש האדם  לשמוע את מצוות ה'. כי הרי נאמר: אנכי נתן לפניכם את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' (יא/כו)  והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' (יז/כח). דברים אלה נתן גם לאמרם באופן אחר , על האדם להקשיב ולשמוע גם דעתם של אחרים, כי בכך נמצא נותן דעתו גם למחשבות אחרות ושאין לפוסלם מראש כלא ראויים, כי רק בשמיעה והקשבה לדעתו של זולתך תוכל לבחור בטוב כפי שהדבר קבל ביטוי בפרשה זו בפתיחה: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם.(עקב ז/יב) כלומר כאשר אתה מטה אזנך לדעתו של זולתך, תחכם ותיטיב לשמור ולעשות. בפרשה משה שם את הדגש על האמונה, כי כבר נתנסה בכך שאמונת העם איננה יציבה , זה התחיל בחטא העגל ובפרשת המרגלים (שלח לך) ובעקבות כך פרשת קרח ועדתו וכלה בעובדת הבעל (בלק) בשדה מואב. רב דברי משה  או אפילו העיקר שבהם, הם דברי אזהרה לאמרו: אם  יפתוך חטאים אל תבא: (משלי) משמעות אל תבא היא (ראשי תיבות)  : "אל תלך בדרך אתם" . כך גם המפרשים האחרים סבורים כהרמב"ם וכאבן עזרא, בדברם על הברכה לאמור: כי בשומעכם הנה אתם מבורכים. ואנו שואלים האם למדנו להקשיב לזולת? לפי מצבנו הנוכחי, נראה שאין אנו נוהגים כדברי הרמב"ם ואבן עזרא. אין אנו מגלים סבלנות לשמוע דעה שונה משלנו. נעולים אנו ונעולות אזנינו משמוע זולתנו, ואין הכונה לאויבינו שרצונם ותקותם כי נעלם מעל פני האדמה, אלא לאלה מבני עמנו ששאיפתם לקיום ישראל בארצו, היא אותה כונה של חלק אחר מן העם. ודאגתם דאגתנו קיום עם ישראל בארצו לעולמי עד. ובתנאי שלא יטוש את תורת ישראל , אשר היא מקור הזכות שלו על ארץ זאת. אף על פיכן עמנו הוכיח כי אמנם הוא עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב , אבל באחיו בני עמו  כן יתחשב .

המקום שיקבע לשום שמו שם

הקשר של עם ישראל לירושלים ולהר המוריה, מופיע בפרשה זו ומותנה בקימנו את  האמונה באלהי ישראל כי בזכותה יש לנו תביעת זכות עליה להכנס לארץ  לרשת אותה ולהתנחל בה. לעומת דברי ההבל של האיסלאם המופצים בקרב עמם ועמי תבל בדבר קדושת הר הבית לאיסלאם והעדר כל קשר לישראל למקום זה כטענתם, באים כאן דברי משה אל העם ואינם מותירים ספק למי נתקדש מקום זה. יאמרו המקטרגים כי הדברים שכתובים בתורה, אינם מהוים ראיה מחיבת את האסלאם, טענה זו איננה נכונה גם לפי "המקרא" הוא "הקוראן", שאיננו מחיב את ישראל או את המאמינים האחרים. נכונות השאלות היסטוריות והמועד ההיסטורי המדויק,  לית מאן דפליג שהתורה קדמה לקוראן , מכאן שהכתוב בתורה אמין יותר מהכתובים המאוחרים יותר. כגון הקוראן. בתורה נאמר: המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם "לשום שמו שם"  תקימו את עבודת האלהים . זאת ירושלים עליה עתיד להבנות בית המקדש על ידי שלמה. בכל חמשת חמשי תורה לא נזכר שם ירושלים במפורש שהיתה באותם ימים חלק ממלכת היבוסי , עד שדוד כבש אותה ממנו. ומכיון שעורך הקוראן העתיק את הכתוב הרצוי לו מהתורה , גם בקוראן לא נזכר שם  ירושלים . ברם בזמן בו נאמרים הדברים בפרשה גם לא היה  קים אסלאם, אשר תחילת קיומו היה לפני 1435 שנה בלבד מהיום ואשר גם קדמה לו הנצרות שנוסדה  כ- 582 שנים לפני קיום האסלאם על ידי תלמידי ישו. לשתי דתות אלה קדמה דת משה וישראל שראשית כ-3659 שנה לפני הופעת שתי הדתות כלומר לפני כ- 5676 שנים.  האסלאם נהג בכיבושיו כולל בהגיעו לספרד כ"כובש" (או כלשון האסלאם כ"פותח" מאן הכינו שנתן ל-אל- פתח) לבנות מסגדים על בתי כנסיות שהיו קימות שם כדי לטשטש את הצד ההיסטורי של המקום ואין פלא שעל חורבות בית המקדש נבנה מסגד אל אקצה ועל הסלע הקדוש את כפת הסלע. אלא שמעשים אלה אינם יכולים לשנות את ההיסטוריה, אפילו אם משלהבים כל הפתאים המאמינים לדברי המפתים כי היהודים שקידשו את המקום עליו הוקם מסגדם, הם "מטמאים אותו", כ הם צאצאי קופים וחזירים.  דברי בלע אלה ושקרים נטולי יסוד היסטורי משפיעים על אלה מבני האיסלאם עוד בהיותם טף ש-הטיפו להם שקרים אלה, ולא על בר דעת.

מובא כאן סיכום שנכתב  בשנת תשס"ז  והוא טוב כסכום גם לימינו

נביאינו מסרים שלחו לנו    כדי להעצים  הטוב   שבנו

לחמנו לנזקק ולדל נשלח     חטאינו יכפרו והאל יסלח

וכל המשים עצמו  כזלתו     שם  את עקרונותיו  אכותו

זאת התורה על רגל אחת     באהבתך לרעך תשבע נחת

בעיר ירושלים  האל  גזר    בתוכה לא  יתקדש  אל  זר

והמקדש יעמוד על  תלו     והבשורה ישלח לעולם כלו

כי זה בית תפלה לעמים     אליו  יתקבצו כל  הלאמים

ונבואת ישעיה לא  חלום    וגר לו זאב עם כבש בשלום

עד התממש דבר הנביא     נוסיף לקדש הכתל המערבי

נקדש את שמו פה ושם     ונוסיף לקוות ונאמר גם שם

ברוך שאמר והיה העולם.