הסיפור שלפנינו, או שהוא עצוב או שהוא שמח. תלוי את מי שואלים… בני הזוג נישאו רק לפני חמש שנים. יש להם ילד קטן. האישה עובדת בחברת הייטק. הבעל שותף ומנהל מפעל קטן לייצור מזון. בני הזוג ניהלו אורח חיים שיגרתי לגמרי עד שהאישה החלה להעדר יתר על המידה מהבית, כמו שקורה אצל לא מעט זוגות במהלך החיים.

ההעדרויות הללו העלו אצל הבעל חשד, אבל כפי שאשתו תטען מאוחר יותר, "לא ממש היה איכפת לו ממני, אז הלכתי לחברות…" בשיחה המקדימה עם עורכי הדין גדלי ושרין סולן, עוד בטרם הוגשו תביעות לגירושין ובטרם נשלחו בני הזוג ליישוב סיכסוך, כמקובל על פי החוק, טוענת האישה, כי בעלה העלים לה את האייפד ומיד אחר-כך ביקש ממנה לעזוב אתה הבית.

בהסבר שנתן לאשתו למה העלים את האייפד, הוא טען: "כל מה ששלך שלי וכל מה ששלי שלך…" ואז הוסיף: "אכן לקחתי את האייפד וגיליתי שם את התיעוד שלך לפגישות עם המאהב הסודי שלך מהעבודה". הבעל הבהיר לאשתו כי הוא משער במי מדובר ולכן הניח לפתחה שתי אפשרויות: להניח הכל ולעזוב את הבית, או שאני חושף הכל בעבודה שלך.

האישה טוענת כי מדובר בסחיטה באיומים, שכן לא מדובר בתיעוד הרומן, אלא ביצירה ספרותית שהיא עמלה עליה כבר חצי שנה ובדעתה להוציא לאור ספר. עוה"ד סולן הדגישו בפני הלקוחה שלה כי אם מדובר ב"יצירה ספרותית", אז היא שלך ואין לך מה לדאוג, אבל אם מדבור במשהו אחר… עליך להחליט מה את רוצה לעשות.

בשלב הזה הודתה האישה בפני עוה"ד סולן כי מדובר בכתיבה מתוך רגש על המפגשים עם החבר לעבודה, על המגע, על השיחות והקשר היוצא דופן. עוה"ד סולן ציינו בפני האישה כי אם היא חפצה בכתובה, עליה לנסות להגיע להסדר עם בעלה ולהימנע מלתת לו את האופציה לפגוע ב"חבר לעבודה" שגם הוא נשוי.