2500 שנים לאחר שטבעה מול חופי מעגן מיכאל, ו-30 שנים אחרי שנמצאה ונמשתה מהמים – הספינה העתיקה ממעגן מיכאל "חוזרת למים". מחרתיים יקיימו אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות את טקס ההשקה הרשמי של הרפליקה שלה – ספינה שנבנתה במשך שנתיים מאותם החומרים בדיוק, באותן שיטות עתיקות ובאותם הכלים שבהם השתמשו לפני 2500 שנים.

הספינה העתיקה ממעגן מיכאל תמיד הייתה "כוכבת". היא התגלתה בשנת 1985 בידי אמי אשל, חבר קיבוץ מעגן מיכאל, במרחק של כ-70 מטרים מהקיבוץ. בשנת 1988 נמשתה הספינה, בפרוייקט אותו הוביל ד"ר אלישע לינדר, ממקימי החוג לציויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. העובדה שהספינה כוסתה בחלקה הגדול על ידי חול, שימרה אותה בצורה יוצאת דופן: השדרית, חלקי לוחות רבים, 14 צלעות ובסיס התורן, כולם השתמרו ואפשרו לחוקרים ידע נדיר לגבי שיטת הבנייה של הספינה.
בנוסף לכך, בין הכלים שהשתמרו נמצאה ערכת הכלים של נגר הספינה – מה שהצית כבר אז את החלום של בניית רפליקה, באותן השיטות ובאותם הכלים שהשתמשו הבנאים המקוריים. בהליך מורכב שנערך באוניברסיטת חיפה, הוכנס חומר שימור ייחודי לבסיס העץ של הספינה והיא קיבלה אחר כבוד אולם משלה במוזיאון הכט שבאוניברסיטה.
מי שלא הפסיק לחלום על בניית הרפליקה היה פרופ' יעקב כהנוב ז"ל מהחוג לציוויליזציות ימיות של אוניברסיטת חיפה. פרופ' כהנוב היה סטודנט מחקר צעיר כאשר הספינה נמשתה מהמים, ולפני שנתיים הוא החל סוף כל סוף בעבודות בניית הרפליקה, יחד עם אבנר הילמן, איש רשות העתיקות, שבניית הרפליקה בשיטות העתיקות היה למעשה חלק מעבודת הדוקטור שלו בהנחיית פרופ' כהנוב. יחד עם צוות של מתנדבים הם החלו בעבודות – שהתבצעו ברובן בבית הספר לקציני ים בעכו.

אחרי 2500 שנים – הספינה ממעגן מיכאל חוזרת למים

אלא שצוות המשחזרים נתקל חיש קל בבעיה: בעוד שהעיקרון המרכזי של הבנייה היה ידוע – הרכבה מבוססת על פינים ומגרעות – כל מידע אחר אבד מזמן: החל מהדרך הנכונה והיעילה לכופף את קורות העץ, כך שיקבלו את הצורה הקעורה של הספינה, דרך העץ הנכון והמתאים עבור התורן, וכלה בטמפרטורה המדויקת שבה יש לחמם את מסמרי הנחושת. הצוות עבד פעמים רבות באמצעות ניסוי וטעיה, עד שהגיע לתוצאה הרצויה.
וכך, אחרי שנתיים של עבודה, הסתיימו העבודות בהצלחה רבה והרפליקה הובלה למספנות ישראל ומשם למעגן הקישון – שם תושק באופן רשמי, על פי כל כללי הטקס, ותשוב למים שבהם שטה לפני 2500 שנים אחותה הבוגרת. פרופ' יעקב כהנוב, הרוח החיה מאחורי הפרוייקט, הלך לעולמו זמן קצר לפני סיום העבודות.