בני הזוג נשואים כבר כעשרים שנה. הם מתגוררים באחד הישובים מצפון לחיפה, בוילה מפוארת בעלת שלושה מפלסים. המפלס התחתון שימש יחידת דיור שהושכרה מפעם לפעם לדייר אחר.

לימים נזקקו ילדי בני הזוג לתגבור של שיעורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית. המורה לאנגלית נהגה להגיע פעמיים בשבוע. המורה למתמטיקה נהג לעשות זאת שלוש פעמיים בשבוע. אחרי כמה חודשים המורה למתמטיקה, סטודנט בטכניון שלמד הנדסת חשמל והאישה התאהבו.

האישה החליטה כי אין טעם להסתיר את הקשר ויידעה את בעלה. הבעל שלא רצה לפרק את המשפחה, הסכים שהקשר ישמר בסוד ואף אישר למורה הצעיר להתגורר ביחידת הדיור. הקשר הזה נמשך ארבע שנים. במהלכן האישה היתה נוהגת לבלות ביחידת הדיור של "המורה הפרטי" לא מעט לילות. התנאי לסידור המעוות הזה היה שהילדים והסביבה הקרובה לא ידעו על הקשר.

למרות הסידור הנוח, בחלוף כמעט חמש שנים כשהמורה הפרטי כבר הפך למהנדס בחברת הייטק, אבל עדיין המשיך להתגורר ביחידת הדיור, הדהימה האישה את בעלה וביקשה להתגרש כדי לעבור להתגורר עם "המורה" הצעיר ממנה ב-17 שנים. הבעל באמצעות עורכת הדין שרין סולן סירב. הוא חשב שיוכל להחזיר את אשתו לחיקו. היא התעקשה.

עו"ד סולן הבהירה לבעל כי ישנם בפניו כמה אפשרויות. דרישה למשמורת מלאה על שני ילדי בני הזוג, וצו הרחקה נגד המורה מיחידת הדיור. כמו כן הבהיר הבעל כי הוא מבקש לשלול מאשתו זכויות שנצברו מיום שהחלה לבגוד בו.

האישה טענה בהגנה כי בעלה ידע על הקשר והוא היה בהסכמתו. היא הדגישה כי הוא נתן לכך אישור בכתב בהסכם השכירות ולכן אין הצדקה לדרישה לשלול ממנה זכויות רכושיות שנצברו מאז החל הקשר עם המאהב. בני הזוג נשלחו לגישור.