מהות התביעה נסבה סביב תלמידי שכונת נחלים בעתלית שקיבלו מימון תקציבי להסעות לבית הספר היסודי ״גלי עתלית״ מוועדת ההסעות המרכזית של משרד החינוך מטעמי בטיחות (יש אתר בנייה בין השכונה לבית הספר) אבל המועצה האזורית חוף הכרמל החליטה במסווה של הסכם עם וועד ההורים המרכזי של ביה״ס לחלק את התקציב הצבוע והייעודי לשכונת נחלים לכלל היישוב.

במקביל ודרשה מהורי השכונה חרף האישור של הוועדה הרישמית לשלם 1,000 ש״ח לתלמיד כפי שדרשה משאר הורי התלמידים מן השכונות האחרות. כשההורים סרבו היא הפסיקה לשלוח את ההסעות כסדרן לשכונה (שלחה מיניבוס קטן במקום 2 אוטובוסים ועשרות ילדים עמדו בגשם שוטף) ולכן הוגשה העתירה לפני 3 חודשים. באותו יום התקבל צו ביניים המורה להחזיר את ההסעות לשכונה ופסק הדין ניתן לפני שבוע.
כב׳ השופטת למלשטריך – לטר קבעה בפסק דין ארוך ומנומק שעל המועצה להשתמש במימון משרד החינוך אך ורק להסעות תלמידי שכונת נחלים כאשר זאת ללא השתתפות ההורים כלל בעלות. מדובר בהפעלה של שני אוטובוסים למטרה זו כשבמידת הצורך יעשה האוטובוס סיבוב נוסף (שאטל). המועצה חוייבה בהוצאות העותרים בסך 7,500 ש״ח.
בית המשפט דחה את טענות המועצה לשיהוי בהגשת העתירה לנוכח נסיונות ההתקשרות הכושלים שנעשו בכתב ובע״פ טרם הגשתה וכן את דרישת המועצה לתשלום ההורים בעבור אוטובוס שלישי אשר לא נדרש ולא קיים בפועל הלכה למעשה.
התקדים שנקבע במקרה זה שבפעם הראשונה נאסר על גוף ציבורי (רשות מקומית במקרה שלנו) לאגם/לחלט תקציב צבוע וייעודי ולהסיטו לאחרים.

קרדיט צילום: וועד שכונת נחלים