פרופ' רפאל רייף דיבר בטקס קבלת תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם הטכניון.

"אנו נמצאים כרגע בעידן של שינוי שבו עלינו לנווט בתוך אי ודאות. זה הזמן להזכיר לעצמנו כי אוניברסיטאות עשויות לשמש כוח יציב ומשמעותי של טוב. כרגע יש לאוניברסיטאות מחקר הזדמנות ליטול על עצמן את המנהיגות ולהוביל בהוראה, במחקר ובעיקר בפתרון בעיות לטובת שיפור העולם." את הדברים אמר ביום שני פרופ' רפאל רייף, נשיא MIT, בטקס הענקת תוארי כבוד מטעם הטכניון.

נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא דיבר בטקס על העולם המשתנה במהירות ועל חובתה של האקדמיה להתאים את עצמה לשינויים אלה. "בין השאר עלינו לספק לסטודנטים שלנו את הכלים שלהם יזדקקו בשוק העבודה המשתנה, לאמץ את מתודולוגיות הלימוד המתאימות לעולם החדש; להרחיב את המסגרות המעודדות מחקר בין תחומי; ולהדק את הקשר המשולש בין אקדמיה, ממשלה ותעשייה. בזכות מנהיגים כמוכם, מקבלי תוארי הכבוד, אין לי ספק כי נוכל להתמודד בהצלחה עם המהפכה התעשייתית הרביעית שבעיצומה אנו נמצאים."

אחד ממקבלי התארים היה ד"ר יוסף צ'חנובר, דיפלומט מוערך ויזם מצליח. צ'חנובר שימש כמנכ"ל משרד החוץ, נטל חלק במו"מ להסכם השלום עם מצרים, כיהן כיועץ המשפטי של משרד הביטחון, שימש כיו"ר דירקטוריון אל-על ואיש עסקים. באחרונה היה שותף במו"מ שהוביל לפיוס עם טורקיה. אחיו פרופ'-מחקר אהרן צ'חנובר, שהוא חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004 וחבר סגל בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון, אמר בטקס: "מילים לא יוכלו לתאר את מה שעשה אחי למדינת ישראל, וגם אני חב לו הרבה. איבדנו את הורינו כשהייתי נער ואחי יוסי, הגדול ממני ב-14 שנה, ליווה אותי מאז לכל מקום, יד ביד, והביא אותי לנקודה שבה אני נמצא כיום. בלעדיו לא הייתי עומד כאן לפניכם היום."

בשם מקבלי התארים דיבר כאמור נשיא MIT פרופ' רפאל רייף. את דבריו פתח פרופ' רייף בעברית ואמר: "הייתי רוצה לשאת את דברי בעברית, שפה שאותה למדתי בבית הספר במקום הולדתי וונצואלה, אבל לצערי השפה העברית כבר איננה שגורה בפי, על כן נסתפק באנגלית." בהמשך דבריו אמר: "השפעתו של הטכניון על העולם עצומה יחסית לגודלו וזו הסיבה שאת שנת השבתון שלי ב-1988 בחרתי לעשות כאן, באוניברסיטה שאני מעריץ עם חוקרים שאני מכבד. לבחירה הזו בשנת שבתון בישראל היו גם שורשים אישיים: בשנת 1938 נמלטו הוריי ממזרח אירופה רגע לפני שרוב בני משפחותיהם – 51 איש – הושמדו או מתו ברעב ובמחלות. הורי הגיעו לאקוודור וממנה לוונצואלה כשהם חסרי כל – בלי שפה, בלי כסף, בלי חברים. הם שלימדו אותי ואת אחי שגם אם תיעקר ממקומך, דבר אחד תמיד תיקח איתך – השכלה. השכלה היא הכלי המאפשר לך להמציא את העתיד שלך, ומתוך תפיסה זו בחרתי באקדמיה."